קארן מרום

לפני כמעט 10 שנים הגעתי בעקבות המלצה חמה של חברה לעבודה, לשיעור ניסיון במרכז נווה שאנן ליוגה. הייתי בזמנו אימא לשלושה ילדים צעירים, עובדת בעבודה דרשנית מאוד ולא היה לי זמן "לנשום". לא חשבתי שאצליח להתמיד לאורך זמן בשיעורי היוגה, אבל הסקרנות גרמה לי לנסות: קצת ספורט לא יזיק לאחר יום ארוך של עבודה מול המחשב..., חשבתי אז. באופן לא צפוי, שיעורי היוגה היו הרבה מעבר ל"שיעורי הספורט" להם ציפיתי. היה משהו בתרגול שנתן לי אנרגיות שלא הכרתי וגרם לי לרצות להמשיך ולהתמיד. שעה וחצי של תשומת לב- לעצמי, היו אי של שלווה ושקט בים סוער, ואפשרו לי ללמוד "לנשום" מחדש. מהר מאוד אימון הערב השבועי הפך לזמן הכי "קדוש" ביומן שלי ולא הייתה שום סיבה בעולם שיכולה לגרום לי לבטל את ההשתתפות באימון. עברו מאז אותה התנסות ראשונית כמעט 10 שנים, וההתרגשות שלפני כל שיעור יוגה רק הולכת וגדלה עם השנים. השנה החלטתי לתת לעצמי מתנה כפולה ואני מגיעה לאימונים של ליאורה פעמיים בשבוע. בימי חמישי, כשאני מגיעה לעבודה לאחר אימון הבוקר, עם חיוך רחב וזורחת, חבריי לעבודה יודעים לזהות שהגעתי היישר משיעור היוגה. המקום שהיוגה תופסת בחיי הולך ומתעצם. המסע הצנוע שהתחיל בחיפוש אחר מעט שקט ושלווה הפך עם השנים למסע שהמשמעויות שלו הרבה מעבר לזמן האימון על מזרון היוגה. אני מרגישה שנפלה בחלקי זכות גדולה להיות תלמידה של ליאורה בסטודיו נווה שאנן ליוגה, ואני אסירת תודה על כך. תודה!